בינצ'וטאן (備長炭) הוא פחם לבן יפני שמיוצר מעץ אלון אובאמה בכבשני אדמה מסורתיים, והמקור המוכר ביותר שלו הוא אזור קישו, מחוז ואקאיאמה. הוא צפוף וקשה כמעט כמו אבן, נדלק לאט, ובשימוש שלנו נותן 6 עד 8 שעות של חום גבוה ויציב, כמעט בלי עשן, ואפשר לכבות אותו ולהשתמש בו שוב.
צפו: פחם בינצ'וטאן מקישו נחת בארץ
יש פחם. ויש בינצ'וטאן.
הבאתי לישראל בינצ'וטאן יפני אמיתי מקישו, אחרי תהליך ארוך של בדיקות, טיסות ועבודה ישירה מול המקורות ביפן. בדרך למדתי שרוב הבלבול סביב הפחם הזה לא נובע מהפחם עצמו. הוא נובע מהשם. "בינצ'וטאן" הפך בישראל למילה שמדביקים על כל פחם לבן, מכל עץ ומכל מדינה, ומי שמשלם לא תמיד יודע מה בדיוק קיבל.
אז בואו נעשה סדר. במדריך הזה תבינו מה זה בינצ'וטאן באמת, מאיפה הוא מגיע, איך מזהים את המקורי, איך מדליקים אותו בלי להתעצבן, כמה שעות הוא עובד, ומה זה עולה בפועל לשעת צלייה. בלי שמות של מוכרים. רק הקטגוריה, כדי שתוכלו להשוות לבד.
מה זה בינצ'וטאן ולמה הוא שונה מכל פחם אחר?
בינצ'וטאן הוא פחם לבן (白炭), אחת משתי המשפחות של פחם עץ ביפן. פחם שחור רגיל מתקרר לאט בתוך כבשן סגור. פחם לבן מוציאים מהכבשן כשהוא עוד לוהט ומכסים אותו מיד בתערובת של אפר, חול ואדמה. הקירור המהיר הזה עושה שני דברים: הוא מקשה את הפחם לרמה של כמעט פחמן טהור, ומשאיר עליו ציפוי אפרפר בהיר. מכאן השם "לבן".
התוצאה היא פחם שמתנהג אחרת מכל מה שהכרתם במנגל. הוא כבד לגודל שלו, חלק כמעט כמו קרמיקה, ומצלצל כשמקישים חתיכה בחתיכה. הוא לא מתלקח. הוא נדלק לאט ונשאר. ובגלל שכמעט לא נותרו בו חומרים נדיפים, הוא כמעט לא מעשן ולא מוסיף טעם משלו.
בפחם רגיל אתה טועם עשן. בבינצ'וטאן אתה טועם את הבשר. זה כל הרעיון, וזו הסיבה שמסעדות יאקיטורי ביפן עובדות עליו דורות.
מאיפה מגיע בינצ'וטאן אמיתי?
מקישו. קישו הוא השם הישן של מחוז ואקאיאמה, בחצי האי קִיי, דרומית לאוסקה. בינצ'וטאן קישו (紀州備長炭) הוא המקור שממנו התחיל הסיפור, ומשם מגיע גם הפחם שאנחנו מייבאים: מאיגוד יצרני הפחם של מחוז ואקאיאמה (Wakayama Prefecture Charcoal Cooperative Association).
כמה דברים כדאי לדעת על המקור הזה, כי הם מבדילים אותו מכל "פחם יפני" אחר:
- אלון אובאמה. העץ הוא אלון אובאמה (Ubame oak), עץ קשה וצפוף שגדל על המדרונות של ואקאיאמה. הענפים נקצרים ביד והעץ נשאר לצמוח מחדש.
- סימן מסחר אזורי. "בינצ'וטאן קישו" הוא סימן מסחר קולקטיבי אזורי ביפן. לא כל פחם לבן רשאי לשאת את השם, גם אם יוצר ביפן.
- חותמת האיגוד. האריזות המקוריות נושאות את חותמת האישור של האיגוד. זו הדרך הפשוטה ביותר לדעת מה יש בקופסה.
- נכס תרבות. שיטת הייצור מוכרת כנכס תרבות עממי בלתי מוחשי של מחוז ואקאיאמה.
- מינאבה. העיירה מינאבה מייצרת יותר בינצ'וטאן מכל עיירה אחרת ביפן. יחד עם טנאבה השכנה, זה הלב של התעשייה.
יש עוד אזורים ביפן שמייצרים פחם לבן, ובראשם טוסה (מחוז קוצ'י) והיוגה (מחוז מיאזאקי). גם הם פחם יפני אמיתי, כל אחד עם האופי שלו. מה שאנחנו הבאנו הוא קישו, והמקור מתועד.
איך מייצרים בינצ'וטאן?
לאט, ביד, ובכבשן אדמה. זה תהליך של ימים, לא של שעות.
בשלב הראשון מעמיסים את ענפי האלון בכבשן בנוי מלבנים ואדמה, מדליקים בפתח, ומייבשים ומפחמים את העץ בחום נמוך יחסית, לאורך ימים, כשהאוויר מוגבל. האומן קורא את הכבשן לפי צבע העשן וריחו. אין מדחום. יש ניסיון.
בשלב האחרון פותחים את פתח האוויר ומעלים את החום בחדות. העץ שכבר הפך לפחם מתלהט לצבע לבן-צהוב, ומה שנשאר בו מחומרים נדיפים נשרף החוצה. אז שולפים את הפחם הלוהט במגרפות ארוכות ומכסים אותו מיד בתערובת האפר, החול והאדמה. הוא מתקרר, מתקשה, ומקבל את הציפוי הבהיר.
זה ההבדל בין פחם שחור לפחם לבן, וזו הסיבה שבינצ'וטאן קשה יותר, צפוף יותר ובוער ארוך יותר. ההבדל נוצר בכבשן, לא במשרד שיווק. פחם לבן מעץ אחר יכול לעבור תהליך דומה ולצאת מוצר טוב. הוא פשוט לא יהיה בינצ'וטאן מאלון אובאמה.
איך מזהים בינצ'וטאן יפני אמיתי מול פחם לבן ממדינות אחרות?
כאן צריך להיות הוגנים. פחם לבן מאקליפטוס, ממנגרוב או מליצ'י, שמיוצר בווייטנאם, בלאוס או בסין, הוא מוצר לגיטימי. חלקו טוב. הוא זול יותר כי העץ גדל מהר, הייצור תעשייתי יותר והכמויות גדולות. הבעיה מתחילה רק כשמוכרים אותו כ"בינצ'וטאן" בלי לומר מאיזה עץ ומאיזו מדינה.
ככה מבדילים, לפני הקנייה ואחריה:
- מה כתוב. בינצ'וטאן יפני מגיע עם שם עץ (אלון אובאמה), שם אזור (קישו, טוסה או היוגה) ומדינת ייצור. אם דף המוצר לא אומר מאיזה עץ ומאיפה, זו כבר תשובה.
- הקופסה והחותמת. קישו מגיע בקופסאות קרטון של האיגוד, עם חותמת האישור ודירוג הגודל בכיתוב יפני. על הארגז המקורי שלנו מודפס שם העץ, ウバメガシ, כלומר אלון אובאמה, והכיתוב "שלוש מאות שנות מסורת". שק ניילון עם לוגו מקומי הוא לא זה.
- הצליל. תקישו חתיכה בחתיכה. בינצ'וטאן מצלצל, כמעט כמו מתכת או חרסינה. ביפן אפילו עושים ממנו פעמוני רוח. פחם רך נותן "טוק" עמום.
- המשקל והצפיפות. חתיכה של בינצ'וטאן כבדה מאוד לגודלה. חלק מהחתיכות שוקעות במים. אם זה מרגיש קל ביד, זה לא זה.
- החתך. חתך של בינצ'וטאן חלק, אחיד, עם ברק כהה כמעט מתכתי. חתך של פחם רך מחוספס, עם סדקים, ומשאיר אבקה שחורה על האצבעות.
- הצורה. אלון אובאמה הוא עץ דק יחסית, ולכן החתיכות צרות וארוכות, לפעמים מעוקלות מעט. גזעים עבים ומרובעים מעידים בדרך כלל על עץ אחר.
- ההתנהגות באש. בינצ'וטאן לוקח 20 דקות על להבה ולא ממהר. פחם שנדלק בחמש דקות עם ניצוצות ועשן הוא פחם אחר.
כלל פשוט, שהיה כאן גם בגרסה הקודמת של המדריך: אם זה מתנהג כמו פחם רגיל, זה לא בינצ'וטאן.
איך מדליקים בינצ'וטאן?
לא בנייר, לא במצית, לא בנוזל הדלקה. בינצ'וטאן צריך מקור חום ישיר ורציף, ו-20 דקות של סבלנות.
השיטה שלי: כירת גז ביתית רגילה. שמים את החתיכות על רשת או בארובת הדלקה מעל להבה בינונית-גבוהה, ונותנים להן 20 דקות. אפשר גם על מבער או על ארובת פחמים, אבל גז ביתי הוא הכי פשוט ונגיש, ובבית זה מה שאני עושה.
הסימן שהפחם מוכן: הוא לבן מכל הצדדים, כולל הקצוות, עם זוהר אדום מתחת. לא הפאה שנוגעת בלהבה בלבד. כולו. אם מעבירים אותו לגריל לפני כן, החלקים שלא נדלקו יישארו קרים, וזה המקור לרוב התלונות "הבינצ'וטאן לא עובד".
שני דברים שיחסכו לכם עצבים: תדליקו את כל הכמות שאתם צריכים לערב, לא חתיכה אחרי חתיכה, ותשמרו על זרימת אוויר קבועה לפחם מהרגע שהוא בגריל. על כלים ושיטות הדלקה לכל סוגי הפחם כתבתי בהרחבה במדריך איך מדליקים פחם.
כמה זמן בוער בינצ'וטאן ואיך שולטים בחום?
בשימוש שלנו, מהרגע שהפחם לבן ובגריל: לפחות 6 שעות, גם לחתיכות הקטנות, ועד 8 שעות של חום עבודה רציף. זה לא חום שעולה ונופל. הוא מגיע לגובה שלו ונשאר שם, ואתם מדליקים פעם אחת וצולים מנה אחר מנה, בלי לחדש פחם באמצע.
החום עצמו גבוה ויציב, ובעיקר יבש ומקרין. במדידות שלי, על פני הפחם הלוהט, המד הראה 800 עד 1,000 מעלות, ובמד לייזר אחד הוא פשוט עבר את קצה הסקאלה של 800. אין להבה, אין התלקחויות משומן שנוטף, ולכן אפשר להביא בשר קרוב מאוד לפחם.
ככה מנהלים אותו:
- פחות פחם ממה שנדמה לכם. 1.5 ק"ג מספיקים לערב שלם, ומה שלא נשרף חוזר לפעם הבאה. החתיכות שלנו נחתכות ל-100 עד 120 גרם, גודל שמתאים לגריל ביתי, כלומר 13 עד 14 חתיכות לערב. מתחילים עם פחות ומוסיפים, לא להפך.
- שני אזורים. שכבה צפופה בצד אחד לצריבה, שכבה דלילה או ריקה בצד השני לסיום. סטייק עבה מקבל את הקרום בצד החם ומסיים בצד השקט. את השיטה המלאה פירטתי במדריך לצליית סטייק נכון.
- אוויר הוא הווסת. יותר אוויר, יותר חום. בקמאדו סוגרים את הפתחים לחום נמוך ופותחים לצריבה, וזו הסיבה שבינצ'וטאן וקמאדו הולכים טוב ביחד: פחם שמחזיק שעות בתוך כלי שיודע לשמור חום.
- גריל יאקיטורי (קונרו). התעלה הצרה נבנתה בדיוק בשביל הפחם הזה: שיפודים מעל פחם צפוף, קרוב, בלי להבה. גם קבב על האש וצלעות טלה על האש יוצאים כך מצוין.
- תנור פחם (ג'וספר). מסעדות עובדות עם בינצ'וטאן בתנורי פחם סגורים מאותה סיבה בדיוק: הדלקה אחת בבוקר, שירות שלם.
איזה כלי מתאים לכם, קמאדו, קונרו או גריל פתוח, זה נושא בפני עצמו, ויש עליו מדריך נפרד לציוד גריל ומנגל.
איך מכבים בינצ'וטאן ומשתמשים בו שוב?
בסוף הערב נשארות בגריל חתיכות שעדיין בוערות, ולפעמים זה חצי ממה שהדלקתם. לא זורקים אותן. מכבים, שומרים, ומדליקים שוב בפעם הבאה. שלוש דרכים, כולן נבדקו אצלנו, ובכולן הפחם חוזר לשימוש:
- מים. מעבירים את החתיכות במלקחיים לדלי או לסיר עם מים. הן נכבות מיד. מייבשים אותן היטב בשמש או במקום מאוורר לפני האחסון, וזהו. זו הדרך הכי מהירה בגריל פתוח.
- קמאדו עם פתחים סגורים. סוגרים את פתח האוויר התחתון ואת הארובה, ומשאירים. בלי חמצן הפחם נכבה מעצמו בתוך הכלי, ונשאר שם מוכן להדלקה הבאה.
- סיר או כלי מתכת אטום. מעבירים את החתיכות לכלי מתכת עם מכסה שנסגר היטב (ביפן יש לזה כלי ייעודי, סיר כיבוי), סוגרים, ונותנים לו להתקרר לגמרי.
ההיגיון בשתי השיטות האחרונות זהה: אטימות. אין אוויר, אין בעירה. מה שחשוב הוא שהכלי באמת סגור, ושלא פותחים אותו לפני שהוא קר.
בפעם הבאה מדליקים את החתיכות המשומשות יחד עם חדשות. הן נדלקות מהר יותר, כי הן כבר עברו את החימום הראשון. בשימוש שלנו זה עובד טוב, וכמה מהפחם חוזר בכל פעם תלוי בכמה זמן צליתם ובגודל החתיכות. עוד לא מדדנו אחוז מדויק, ולכן לא נכתוב אחד.
כלל אחד לאחסון: יבש. פחם שכובה במים מייבשים לפני שהוא נכנס לקופסה, ופחם שספג לחות מהאוויר מתקשה להידלק.
כמה עולה שעת צלייה על בינצ'וטאן?
זו השאלה האמיתית, ואני מעדיף לענות עליה עם חשבון ולא עם סיסמאות.
לקילו, בינצ'וטאן יפני יקר בהרבה מפחם רגיל. זה נכון ואין טעם להתווכח עם זה. השאלה היא מה קונים בקילו הזה.
מה זה עולה אצלנו, במספרים מעמוד המוצר:
- ערכת ניסיון: 630 ₪ ל-3 ק"ג, כלומר 210 ₪ לקילו. בחבילות הגדולות המחיר יורד עד 114.5 ₪ לקילו.
- כמות לערב צלייה שלם: 1.5 ק"ג. כלומר 315 ₪ בערכת הניסיון, או כ-172 ₪ בחבילה הגדולה. החתיכות שלנו שוקלות 100 עד 120 גרם, אז מדובר ב-13 עד 14 חתיכות.
- חום עבודה: לפחות 6 שעות, ועד 8. ומה שלא נשרף חוזר לערב הבא.
ומה מקבלים בכסף הזה, מול פחם רגיל:
- כרבע מהכמות. בבדיקות שעשינו עם שפים שעובדים איתו במטבחים שלהם, הכמות שצריך לערב עבודה היא בערך רבע מכמות הפחם הרגיל לאותה עבודה. זה המספר שמשנה את החשבון.
- הרבה יותר זמן. הדלקה אחת לערב שלם, בלי לחדש פחם באמצע ובלי לחכות שוב לגחלים.
- שימוש חוזר. מה שנשאר בסוף הערב מכבים ומדליקים בפעם הבאה.
- בלי עשן ובלי פיח. על הבשר, על הכלים ועל הבגדים.
- בלי להבות. שומן שנוטף לא מדליק שריפה מתחת לסטייק.
כשמחשבים ככה, לערב ולא לקילו, הפער מתכווץ מאוד. ומה שנשאר הוא חיסכון בזמן ובעבודה, מול חומר גלם שפשוט עושה את הבשר טעים יותר. כמה זה שווה לכם, זו כבר החלטה שלכם. אני רק רוצה שתעשו אותה עם המספרים על השולחן.
מה ראיתי ביפן, ולמה זה משנה למי שקונה בישראל?
אני לא כותב על בינצ'וטאן מתוך מאמרים. טסתי ליפן, עמדתי בפתח כבשן מסורתי בקישו עם בולי אלון אובאמה בפנים, ועבדתי ישירות מול המקורות שמהם מגיע הפחם שלנו. שם גם הראו לי דוגמה של בינצ'וטאן מטוסה והסבירו לי מה ההבדלים בין השניים, וזה עוד סיבה שאני יודע להגיד מה יש לנו ביד. רק אחרי בדיקות הבאתי אותו לארץ. התמונות בעמוד הזה הן משם: מהכבשן, מהמחסן ומהארגזים. הסרטון הוא מהיום שהמשלוח נחת בארץ.
מה שהבנתי שם, מול האנשים שמייצרים אותו, זה כמה עבודה יש בחתיכה אחת ולמה המחיר שלה הוא מה שהוא. ומה שלמדתי בבית, על הגז ובגריל, זה מה שכתוב במדריך הזה: 20 דקות על הגז, לבן מכל הצדדים, 6 עד 8 שעות עבודה, כיבוי ושימוש חוזר. אלה לא מספרים מהאינטרנט. אלה מספרים שלי.
הפחם הזה יקר, ואני מעדיף שתדעו בדיוק למה ומה מבדיל אותו מפחם לבן אחר, מאשר שתקנו אותו בגלל המילה "יפני" על השק. מי שרוצה את הדבר עצמו ימצא את פחם בינצ'וטאן יפני אמיתי, תוצרת יפן בעמוד המוצר, עם כל החבילות והמחירים.
מי עובד עם הבינצ'וטאן הזה?
ביפן, שינִיצ'ירו טאקאגי (高木慎一朗), השף הראשי של טאקה-אן (Taka-An) במלון אמאן קיוטו והשף-בעלים של זניה (Zeniya) בקנאזאווה, מסעדה עם שני כוכבי מישלן.
בישראל, הבינצ'וטאן שאנחנו מייבאים עובד היום במטבחים של אנד מושיק של מושיק רוט, איזקאיה ASA, ימה של יובל בן נריה, וובי של דין שושני וסלס של אור גינסברג.
זו לא רשימת המלצות. אף אחד מהם לא נתבקש להגיד מילה, ואין כאן ציטוט. זו רשימה של מטבחים שבוחרים את הפחם שלהם לפי מה שהוא עושה בשירות, ומה שהוא עושה שם הוא בדיוק מה שכתוב במדריך הזה.
בינצ'וטאן קישו מול פחם לבן, קברצ'ו ובריקטים: מה ההבדל?
| בינצ'וטאן קישו | פחם לבן ממדינות אחרות | קברצ'ו | בריקטים דחוסים | |
|---|---|---|---|---|
| עץ | אלון אובאמה | אקליפטוס, מנגרוב, ליצ'י ועוד | קברצ'ו בלנקו, עץ קשה מדרום אמריקה | אבקת פחם עם חומר מקשר |
| מקור | קישו, מחוז ואקאיאמה, יפן | וייטנאם, לאוס, סין, מלזיה | ארגנטינה, פרגוואי | ייצור תעשייתי, בכל מקום |
| הדלקה | 20 דקות על להבה ישירה | 15 עד 40 דקות, תלוי בצפיפות | 15 עד 20 דקות בארובה | 15 עד 20 דקות, נדלק בקלות |
| בעירה | 6 עד 8 שעות בשימוש שלנו | קצרה יותר בדרך כלל | 2 עד 3 שעות | 1 עד 2 שעות |
| עשן וריח | כמעט אין, ללא טעם לוואי | מעט עד בינוני, תלוי בעץ | ניצוצות ועשן בהדלקה, ריח עץ מובהק | עשן וריח בהדלקה, במיוחד עם תוספים |
| אפר | מעט מאוד, בהיר | מעט עד בינוני | בינוני | הרבה |
| שימוש חוזר | כן, אחרי כיבוי במים או בכלי אטום | לרוב כן | חלקי | לא |
| הכי מתאים ל | יאקיטורי, סטייק, קמאדו, תנור פחם, ערב ארוך | שימוש דומה, כשהמחיר הוא השיקול | אסאדו, צלייה ארוכה עם טעם עץ | מנגל מהיר, עישון עם בקרת חום פשוטה |
אז מה לוקחים מכל זה?
יש פחם. ויש בינצ'וטאן. ההבדל לא נמצא במילה על השק. הוא נמצא בעץ, בכבשן ובאנשים שעומדים לידו. פחם לבן טוב מכל מקום בעולם יכול לעשות לכם ערב יפה, ואני לא אגיד עליו מילה רעה. רק תדעו מה קניתם. תקישו שתי חתיכות, תשקלו ביד, תקראו מאיזה עץ ומאיזו מדינה, ותחליטו. מי שעבד פעם אחת עם הדבר האמיתי כבר לא מתבלבל.
את הגריל שאני עובד עליו בשנה האחרונה סיקרתי אחרי עבודה אמיתית מול האש: THE ROCK של שבירו, הסיקור המלא.
שאלות נפוצות
מה זה בינצ'וטאן? בינצ'וטאן הוא פחם לבן יפני מאלון אובאמה, שמיוצר בכבשני אדמה מסורתיים, בעיקר בקישו (מחוז ואקאיאמה). הוא צפוף וקשה, נדלק לאט, בוער שעות בחום גבוה ויציב, כמעט בלי עשן, ואפשר לכבות אותו ולהשתמש בו שוב.
איך מדליקים בינצ'וטאן? על להבה ישירה או מקור חום ישיר, כ-20 דקות. הכי פשוט: כירת גז ביתית. מעבירים לגריל רק כשהפחם לבן מכל הצדדים, כולל הקצוות. לא נייר, לא מצית, לא נוזל הדלקה.
כמה זמן בוער בינצ'וטאן? בשימוש שלנו, מהרגע שהוא לבן ובגריל: לפחות 6 שעות, גם לחתיכות הקטנות, ועד 8 שעות של חום עבודה רציף, בלי לחדש פחם באמצע.
האם בינצ'וטאן רב פעמי? כן. מכבים אותו במים, בקמאדו עם פתחים סגורים או בכלי מתכת אטום, מייבשים או נותנים להתקרר לגמרי, ובפעם הבאה מדליקים את החתיכות המשומשות יחד עם חדשות. 1.5 ק"ג מספיקים לערב שלם ומה שנשאר חוזר. אחוז מדויק של שימוש חוזר עוד לא מדדנו.
מה זה גחל יפני? "גחל יפני" ו"פחם יפני" הם השמות שבהם קוראים בישראל לבינצ'וטאן, פחם לבן מאלון אובאמה שמיוצר ביפן. גחל יפני אמיתי מגיע עם שם עץ, שם אזור (קישו, טוסה או היוגה) ומדינת ייצור.
מה ההבדל בין בינצ'וטאן לפחם רגיל? פחם רגיל מתלקח מהר, מעשן ודועך. בינצ'וטאן נדלק לאט, בוער 6 עד 8 שעות בחום יציב של 800 עד 1,000 מעלות על פני הפחם, כמעט בלי עשן ובלי טעמי לוואי, ואפשר להשתמש בו שוב. לקילו הוא יקר יותר. לשעת חום הפער קטן בהרבה.
למה בינצ'וטאן יקר? בגלל העץ (אלון אובאמה שגדל לאט), הייצור הידני בכבשן לאורך ימים, הכמויות המוגבלות והמשלוח מיפן. את המחיר נכון למדוד לשעת צלייה ולא לקילו. החישוב המלא במדריך.
איך מכבים בינצ'וטאן? בשלוש דרכים, ובכולן הפחם חוזר לשימוש: מעבירים את החתיכות במלקחיים למים ומייבשים אחר כך; בקמאדו סוגרים את פתח האוויר ואת הארובה; או מכניסים לכלי מתכת עם מכסה אטום ונותנים להתקרר. בכלי ובקמאדו העיקרון הוא אטימות, בלי אוויר אין בעירה.
האם בינצ'וטאן מעשן? כמעט לא. בתהליך הייצור נשרפים החומרים הנדיפים, ולכן אין כמעט עשן ואין טעם לוואי. מה שכן מעשן זה שומן שנוטף על הפחם, ולכן עובדים עם שני אזורי חום.
איזה בינצ'וטאן הוא אמיתי? בינצ'וטאן יפני מגיע עם שם עץ (אלון אובאמה), שם אזור ומדינת ייצור. קישו מגיע בקופסת האיגוד עם חותמת אישור. בבדיקה ביד: כבד, חלק, מצלצל כמו מתכת בהקשה, ולא מתפורר. פחם לבן מאקליפטוס הוא מוצר אחר, לגיטימי, אבל לא בינצ'וטאן.
-
עוד בחדר גריל ופחמים
איך מדליקים פחם
כדי להדליק פחם בלי נוזל הצתה לוקחים נייר סופג, מגלגלים אותו לפתילה, טובלים בקצת שמן מהמטבח ומניחים אותו בתוך "גומה" שיוצרים בין…
מדריך יום העצמאות על האש 2026 - בשר, גריל וכל מה שצריך לדעת
כתב: צוות אתר קרניבורים אורגינל יום העצמאות זה לא חג. זה טקס לאומי של אש, בשר ועשן. כל ישראלי שני חושב שהוא…
איך לצלות סטייק נכון - המדריך המלא
רוב האנשים שורפים סטייקים לא בגלל שהם לא יודעים לצלות. הם שורפים אותם כי הם עושים הנחות שגויות לאורך כל הדרך -…
נייר קצבים קרניבורים אורגינל
נייר קצבים הוא נייר עבה וחזק, מיועד למגע עם מזון, שנועד לעטוף בשר. בעולם העישון עוטפים בו נתחים גדולים כמו בריסקט באמצע…
