לה קופולה: ביקורת כנה על מסעדת הבשר מספר 1 בעולם

מאת דניאל בלילתי · עודכן 3 בנובמבר 2026

לה קופולה (La Cúpula de El Capricho) היא מסעדת טעימות של מגדל הבקר והשף חוסה גורדון (José Gordón), במתחם אל קפריצ'ו שבכפר חימנס דה חמוס (Jiménez de Jamuz), כ-70 ק"מ דרום-מערבית לעיר לאון שבספרד. ברשימת World's 101 Best Steak Restaurants לשנת 2026 היא דורגה במקום הראשון. ביקרתי בה באוקטובר 2026: חוויה של כחמש שעות, 380 יורו לאדם לא כולל שתייה, בשר מצוין, וקונספט שבעיניי מתאים יותר לחובבי ארוחות טעימות מאשר למי שבא בשביל סטייק.

המנה השמינית הייתה גספצ'ו. עגבנייה טרייה, קצף של מי עגבניות, סורבה עגבניות קר. מנה נקייה ומרעננת. ישבתי בחדר עגול וחשוך, מעל הראש היו תלויים עורות של השוורים מהחווה, המצלמה רצה, ושמעתי את עצמי שואל בקול את מה שהסתובב לי בראש כבר שעה: "אז איפה הבשר?"

אני לא כותב את זה כדי לעקוץ. נסעתי עד לשם בשביל הבשר, במסגרת CARNIVORES ORIGINS, הסדרה התיעודית שצילמתי בצפון ספרד. ומי שמחפש עכשיו "לה קופולה" ושוקל לטוס בגלל הדירוג, מגיע לו לשמוע איך זה נראה מבפנים. עם מה שהיה מצוין, ועם מה שפחות.

מה זה לה קופולה, ומי עומד מאחוריה?

כדי להבין את לה קופולה צריך להתחיל מחוסה גורדון. הוא מגדל שוורים מיותר מחמישה עשר זנים איבריים מקומיים, חלקם בסכנת הכחדה, ומחזיק אותם בחווה שנים ארוכות, הרבה מעבר למקובל בתעשייה. בשר מבעלי חיים מבוגרים כאלה, אחרי יישון ארוך, הוא הסיבה שאנשים מגיעים לכפר הקטן הזה מכל העולם. המסעדה הוותיקה שלו, בודגה אל קפריצ'ו, היא סטקייה במרתפים חצובים בגבעה, ועליה כתבתי בנפרד בכתבה על אל קפריצ'ו ושורי העבודה בני העשר.

לה קופולה היא הפרויקט החדש באותו מתחם. לא חדר בתוך אל קפריצ'ו, אלא מסעדה נפרדת: ארוחת טעימות בחדר כיפה שנבנה במיוחד. אנשי הצוות סיפרו לנו שמעט מאוד שוורים מגיעים לרמה שהם מכנים "הטופ של הטופ", ושאת אלה הם שומרים ללה קופולה.

ב-2026 היא דורגה במקום הראשון ברשימת World's 101 Best Steak Restaurants, רשימה שמפרסמת חברת מדיה מלונדון, ושלפי המארגנים נשענת על מבקרים אנונימיים ועל כמה קריטריונים, ובהם איכות הבשר, השירות, היין והעיצוב. זו הפעם הראשונה שמסעדה ספרדית עומדת בראש הרשימה, ואל קפריצ'ו דורגה באותה שנה במקום העשירי. כלומר, לחוסה גורדון יש שתי מסעדות בעשירייה הראשונה. זה הישג אמיתי, ובגללו רציתי להגיע.

איך נראית החוויה: חמש שעות מהמרעה ועד הכיפה

החוויה מתחילה הרבה לפני השולחן, בסיור בחווה שכלול במחיר. זה סיבוב בלנד רובר עם מדריכה מהחווה, בין השוורים. ראינו שם שוורי בארוסו (Barroso) עם קרניים ענקיות, בעלי חיים שחיים בשטח פתוח ובשקט מוחלט. לא ראיתי דבר כזה.

סיור בלנד רובר בין השוורים בחווה של חוסה גורדון — הסיור בלנד רובר בין השוורים.

ובהגינות, מי שמצפה לשיעור על גידול בקר לא יקבל אותו כאן. בתחושה שלי לא באמת לומדים בסיבוב הזה מה הבקר אוכל או אילו בעלי חיים הולכים לשחיטה. זה לראות חווה יפה, וזה נחמד, אבל זה לא יותר מזה.

שוורים איבריים עם קרניים ארוכות בחווה — שוורים איבריים בחווה של חוסה גורדון.

משם ירדנו למרתף הססינה (cecina), הבשר המיובש והמיושן של אזור לאון. מכאן והלאה, במרתפים, במטבח ובכיפה, את הסיור הוביל חוסה גורדון בעצמו. במרתף הססינה טעמנו פיקניה אחרי עשרה חודשי כבישה ושריר שכמה אחרי שנה וחצי של יישון.

אחר כך מרתף היין, עם כוס פאלו קורטדו ופטה של שור בציפוי שוקולד מאסטורגה. אחר כך המטבח, עם אמפנדה ממולאת תבשיל מקומי וציר עצמות שמתבשל 48 שעות. ומשם, דרך מסדרונות מקומרים ומדרגות, נכנסים לכיפה.

החדר עצמו הוא הדבר הכי מרשים במקום. חדר עגול וחשוך, פתח באמצע התקרה שמכניס אור כמו ליקוי חמה, מוזיקה שהולחנה במיוחד, ומעל הראש עורות של בעלי החיים מהחווה. בכניסה, אחד מאנשי הצוות נשא נאום קצר על אור, על זה שיותר מדי אור מסתיר את הפרטים הקטנים. ורגע לפני הסטייק, חוסה נעמד ליד הבשר ודיבר על כבוד לבעל החיים, על הזנים המקומיים שהוא מרגיש מחויב לשמר, וסיים במילה היפנית "איטדקימאס", הודיה על החיים שניתנו כדי שנאכל. ואז פרס את הבשר בעצמו.

אני אומר את זה בלי היסוס: העיצוב, העורות מעל הראש והטקס הם ברמה שפוגשים לעיתים רחוקות. הפוטנציאל של המקום הזה עצום.

חוסה גורדון בטקס שלפני הסטייק, מתחת לכיפה — חוסה גורדון בטקס שלפני הסטייק.

מה הוגש בפועל: התפריט כמו שאני אכלתי אותו

התפריט משתנה, וזה מה שהגיע אלינו באוקטובר 2026, בערך לפי הסדר. בתיאורים שפורסמו על המקום מדובר בכעשרים מנות לאורך כל החוויה, כולל הביסים בסיור.

ססינה במרתף: פיקניה כבושה ושריר שכמה מיושן, עם כוס מבעבע.
פטה של שור בציפוי שוקולד, עם פאלו קורטדו.
אמפנדה, איולי שום וציר עצמות של 48 שעות.
דג נהר שהם מגדלים בעצמם.
נתח מהגריל, פרוס נגד הסיבים, עם שומן פריך מאותו נתח.
בכיפה: לחם זרעים ביתי וחמאה מוקצפת עם עשבים מהחווה.
שלישיית טרטר בקר, אחד מהם עם חלמון.
ססינות משלושה זנים, מבעלי חיים שנשחטו בגיל שמונה עד עשר ויושנו עוד שלוש עד ארבע שנים.
מנה עם רוטב רומסקו, אגוזי לוז קלויים וכרישה מטוגנת.
קולטה (culata), שריר עשיר בקולגן שמתבשל כ-17 שעות, עם אסקבצ'ה וחציל צלוי באש.
טורטלוני של פסטה טרייה ממולא בגבינות באסקיות, ברוטב חמאה, ולצידו ססינה כמנה נפרדת.
מנה מסורתית מהאזור, מתכון של אמא של חוסה: ביצה, רוטב ורגלי צפרדע.
גספצ'ו עגבניות.
הטקס, ואחריו שתי פרוסות סטייק משור מינוטה (Minhota) שנשחט בגיל עשר.
סלט, נתח בסגנון אסאדו ופלפל.

שלישיית טרטר בקר בלה קופולה — שלישיית טרטר בקר.

איפה זה איבד אותי

אני רוצה להיות מדויק, כי זה לב הביקורת. בשר היה: טרטר, ססינה, נתח בבישול ארוך, ביסים עם שומן בקר. אבל כשאני שומע "מסעדת הבשר מספר אחת בעולם", אני מצפה למסע של בשר מההתחלה ועד הסוף. נתחים שונים, שיטות צלייה שונות, משהו שיפיל אותי מהכיסא. במנה החמישית אמרתי למצלמה שעד עכשיו לא כזה התרשמתי. המנות היו טובות, חלקן ממש מגניבות, אבל לא היה בהן משהו שלא טעמתי קודם.

ואז הגיעו מנות שבעיניי רחוקות מעולם הבשר. טורטלוני ממולא בגבינות באסקיות ברוטב חמאה, מנה של פסטה וגבינה, במקדש של בשר. מנת ביצה מסורתית עם רגלי צפרדע, שאני אישית לא אוכל ולכן דילגתי עליה, וגם בלי קשר לזה, בעיניי היא לא קשורה לארוחה במסעדת בשר. גספצ'ו. סלט. כל אחת מהן כנראה מספרת משהו על האזור ועל המטבח, אבל אני נסעתי אלפי קילומטרים בשביל שוורים בני עשר.

טורטלוני ממולא גבינות באסקיות — הטורטלוני הממולא גבינות באסקיות.

הסטייק, הדבר שבשבילו נוסעים, הגיע רק בסוף. ואחרי טקס יפה וארוך, הוא הגיע בפרוסות, שתיים לכל סועד. בתחושה שלי זה הרגיש כמו טעימה קטנה, שלא מכבדת את המקום ואת היוקרה שהם שואפים אליה.

פרוסות הסטייק שהוגשו במנה האחרונה — שתי פרוסות הסטייק, במנה האחרונה.

ופה אני אגיד את זה ישר: אם אתה מסעדת בשר, תתעסק בבשר. בעיניי, כמעט חצי מהמנות שהגיעו אלינו לא היו קשורות לעולם הבשר.

ובהגינות: אף אחד לא הבטיח לי סטקייה. לה קופולה מוצגת כחוויה של חמש שעות ועשרים מנות, וזה בדיוק מה שקיבלתי. הפער היה בין מה שאני ציפיתי ממסעדת הבשר מספר אחת בעולם לבין מה שהמקום בחר להיות. ומי שמגיע עם אותה ציפייה, עלול להרגיש אותו פער.

מה היה מצוין באמת

הבשר. כשהסטייק הגיע, זה היה בשר מצוין. מרגישים את היישון בכל ביס, טעם עמוק ומרוכז, בשר מיושן לשלמות. ביקשתי עוד קובייה. גם הנתח בסגנון אסאדו שבא אחריו היה טעים מאוד, והפלפל שלצידו היה מהמם. כמי שחוזר ליפן שוב ושוב בטיולים קולינריים, אני יכול להגיד שזה עולם אחר לגמרי מוואגיו: היפנים הולכים על רכות שנמסה, השור הספרדי המבוגר הולך על עוצמה של טעם. על ההבדל הזה הרחבתי בכתבה איפה אוכלים את הסטייק הטוב בעולם.

הנתח מהגריל במטבח, עם השומן הפריך שלו, הראה יפה מה אפקט מייארד עושה לשומן של שור מבוגר. ומעבר לצלחת, העיצוב והטקס, שכבר כתבתי עליהם. את הבשר הזה לא ממציאים. מאחוריו עשור של גידול בחווה, ומסורת של ססינה שלפי חוסה כבר הרומאים עשו באזור.

ויש לי גם הצעה, כי ביקורת בלי כיוון לא שווה הרבה. אמרתי את זה שם מול המצלמה: אם לצד הססינה והסטייק היו מגישים כמה נתחים בגישת nose to tail, זנב שור, ירך, כתף, כל אחד בשיטה אחרת, במקום הפסטה והגספצ'ו, הייתי מכתיר את המקום כמספר אחת בעולם בעצמי. כל החומרים כבר שם.

לה קופולה מחיר: כמה זה עולה והאם זה שווה?

בביקור שלנו, באוקטובר 2026, המחיר היה 380 יורו לאדם, לא כולל שתייה. הסיור בחווה כלול במחיר. החשבון לזוג, עם יין לבן, יצא 840 יורו, עוד לפני שירות. מחירים משתנים, אז כדאי לבדוק מול המקום לפני שמזמינים.

וחשוב לי שתדעו: שילמתי על הכל, מהכל. אין פה חסויות. הגעתי כאורח רגיל.

האם זה שווה? תלוי מה באתם לקנות. אם באתם לקנות חוויה, סיפור, חווה, מרתפים וחדר שנשאר בראש, יש פה תמורה. אם באתם לקנות ארוחת בשר, בעיניי הכסף הזה עובד טוב יותר כמה מדרגות משם. בערב שלפני אכלתי באל קפריצ'ו סטייק של שור עבודה בן עשר, אחרי 110 ימי יישון, ואני מרגיש שאכלתי שם בשר טוב יותר. זה בדיוק העניין.

לה קופולה או אל קפריצ'ו: למי מתאים מה?

	לה קופולה	אל קפריצ'ו
מה זה	חוויית טעימות עם סיור	סטקייה במרתפים
משך	כחמש שעות	ארוחת ערב
הבשר	לאורך הדרך בביסים, הסטייק בסוף ובפרוסות	הסטייק במרכז
דירוג 2026	מקום 1	מקום 10
מתאים ל	אוהבי ארוחות טעימות, עיצוב וסיפור	מי שבא בשביל סטייק

ההמלצה שלי לישראלים פשוטה. אם יש לכם ערב אחד באזור ואתם באים בשביל הסטייק, לכו לאל קפריצ'ו, כי שם מגיעים לסטקייה אמיתית. אם יש לכם זמן, תקציב ואהבה לארוחות טעימות ארוכות, ואתם רוצים לראות מקרוב את הפילוסופיה של חוסה גורדון, לה קופולה היא חוויה מיוחדת, כל עוד אתם יודעים מראש שאתם לא נכנסים לסטקייה. בשני המקרים, הזמינו מראש. ומי שמגיע מחבל הבאסקים, שווה לעצור גם בקאסה חוליאן בטולוסה, שעושה כמעט את ההפך: יישון קצר, אש, סטייק על העצם, והבשר במרכז.

השורה התחתונה

אז איפה הבשר? היה שם. בסוף, בפרוסות, והוא היה מצוין. הבעיה שלי לא הייתה הבשר, אלא הדרך אליו.

דירוג הוא דעה של מי שמדרג, ומה שקראתם כאן הוא הדעה שלי. רשימה יכולה לספר לכם מי הרשים את השופטים. היא לא יכולה לספר לכם אם תקבלו את מה שבאתם בשבילו. אז לפני שאתם טסים בגלל מספר אחת, תשאלו את עצמכם שאלה אחת: באתי בשביל חוויה, או בשביל סטייק? אם התשובה היא סטייק, אתם כבר יודעים לאן ללכת.

שאלות נפוצות

כמה עולה ארוחה בלה קופולה? בביקור שלי באוקטובר 2026 המחיר היה 380 יורו לאדם, לא כולל שתייה, והסיור בחווה כלול בו. החשבון לזוג עם יין לבן יצא 840 יורו לפני שירות. מחירים משתנים, לכן כדאי לבדוק מול המסעדה.

מה ההבדל בין לה קופולה לאל קפריצ'ו? שתיהן של חוסה גורדון ובאותו מתחם בחימנס דה חמוס. לה קופולה היא חוויית טעימות של כחמש שעות עם סיור ומנות רבות, ובהן גם מנות שאינן בשר. אל קפריצ'ו היא סטקייה שבה הסטייק של השוורים המבוגרים במרכז. ברשימת 2026 לה קופולה במקום הראשון ואל קפריצ'ו במקום העשירי.

האם צריך להזמין מראש? כן, אני ממליץ להזמין מראש לשני המקומות, במיוחד מאז הדירוג, ולתכנן מראש גם את הנסיעה, כי מדובר בכפר מרוחק.

כמה זמן נמשכת הארוחה בלה קופולה? החוויה כולה, מהסיור בחווה ועד הסטייק, נמשכה אצלנו כחמש שעות. בתיאורים שפורסמו על המקום מדובר בכעשרים מנות לאורך הדרך.

האם יש בלה קופולה הרבה בשר? יש בשר לאורך הארוחה, בעיקר בביסים: טרטר, ססינה ונתחים בבישול ארוך. לצידו מגיעות גם מנות כמו פסטה, ביצה, גספצ'ו וסלט. הסטייק עצמו הגיע אצלנו רק בסוף, בפרוסות. מי שמחפש ארוחת סטייק ימצא אותה באל קפריצ'ו.

למי לה קופולה מתאימה? לאוהבי ארוחות טעימות ארוכות, עיצוב וסיפור, ולמי שרוצה להכיר מקרוב את עולם הגידול והיישון של חוסה גורדון. למי שבא בעיקר בשביל סטייק, ההמלצה שלי היא אל קפריצ'ו.

איך מגיעים ללה קופולה? המסעדה נמצאת בכפר חימנס דה חמוס, כ-70 ק"מ דרום-מערבית לעיר לאון, ונוח להגיע ברכב. אנחנו נסענו מסן סבסטיאן, כארבע וחצי שעות נסיעה, ולנו במלון במרחק של כעשר דקות מהמתחם.