אל קפריצ'ו (Bodega El Capricho) היא מסעדת בשר בכפר הקטן חימנס דה חמוס שבמחוז לאון, בצפון מערב ספרד. הבעלים, חוסה גורדון (José Gordón), מגדל בעצמו שוורי עבודה מזנים איבריים, נותן להם לחיות שנים ארוכות ומגיש את הבשר שלהם אחרי יישון יבש ארוך במיוחד. זה המקום שגרם לחצי מעולם הבשר להתחיל לדבר על בקר מבוגר.
רציתי להגיע לשם כבר ב-2019. הנסיעה הייתה מתוכננת, ואז הגיעה הקורונה. באוקטובר 2026 סוף סוף ירדתי במדרגות למרתף, עם מצלמות, כחלק מסדרת התעודה CARNIVORES ORIGINS שצילמתי בצפון ספרד. הנה מה שמצאתי שם.
מה זה אל קפריצ'ו ולמה כל עולם הבשר מדבר עליה?
הסיפור מתחיל דווקא ביין. ההורים של חוסה היו כורמים בכפר, ומהעודפים נולד מקום פשוט שאליו אנשים הביאו אוכל משלהם וקנו את היין של המשפחה. חוסה הוא שהפך את זה למסעדה. בדרך הוא התאהב בשור, בגודל ובאצילות שלו, נסע לגליסיה וקנה שם את השור הראשון שלו.
משם זה רק גדל. סרט תעודה צרפתי שיצא לחפש את הבשר הטוב בעולם סיים את המסע שלו בדיוק כאן. בדירוג World's 101 Best Steak Restaurants של 2024 אל קפריצ'ו הגיעה למקום השני בעולם, וברשימת 2026 היא במקום העשירי, כשהמסעדה החדשה של חוסה באותו מתחם, לה קופולה, נכנסה ישר למקום הראשון.
על הסרט, על הדירוגים ועל השאלה אם יש בכלל דבר כזה "הכי טוב" כתבתי בנפרד, במאמר על הסטייק הטוב בעולם. כאן אני רוצה לספר מה קורה כשבאמת מתיישבים לאכול.
איך מגיעים לאל קפריצ'ו?
רק ברכב, ותתכוננו לנסיעה. חימנס דה חמוס נמצא כ-70 קילומטר דרומית מערבית לעיר לאון, באזור חקלאי שקט של כרמים ושדות. אנחנו הגענו מסן סבסטיאן, יום אחרי ארוחת הערב בקאסה חוליאן שבטולוסה, וזה לקח בערך ארבע וחצי שעות.
הכניסה לכפר נראית כמו תפאורה. לאורך הדרך יש גבעות קטנות עם דלתות, כמו בתים של הוביטים. אלה בודגות, מרתפי יין שמשפחות בכפר חפרו בידיים לפני עשרות שנים, ובתוכם קריר כל השנה. המסעדה עצמה בנויה סביב מרתפים כאלה, עם חזית של ברזל חלוד שנבלעת בנוף.
טיפ שיחסוך לכם עוגמת נפש: בעיר לאון יש מסעדה אחרת עם שם דומה. ודאו שאתם מזמינים ונוסעים לכתובת בחימנס דה חמוס (Calle Carrobierzo 28), ולא למקום בעיר. אנחנו ישנו במלון במרחק של כעשר דקות נסיעה, ואני ממליץ לעשות אותו דבר. אחרי ארוחה כזאת ויין כזה לא נוהגים שעות בחזרה.
איך נראית ארוחה במרתף של אל קפריצ'ו?
ישבנו מתחת לאדמה, בחדר שמוקף באוסף היין הפרטי של חוסה. אני לא מתרגש בקלות במסעדות בשר, אכלתי בחיי הרבה מאוד בשר, אבל לשבת שם הרגיש כמו לקבל מפתח לחדר שבדרך כלל נעול.
ופרט קטן שעשה לי טוב: הסומלייה שליווה אותנו הוא ים, ישראלי שעבר לספרד לפני כמה שנים ועובד שם. הוא בחר לנו יין של יצרן מקומי קטן, יין עם עוצמה אבל בלי כבדות, שעמד מול הבשר בדיוק כמו שצריך.
לפני הסטייק עוברים בדלפק הבשר ובוחרים את הנתח. הריח שם פשוט מטורף. הנתחים המיושנים מונחים כמו גושים כהים, עטופים בשומן צהבהב, וליד כל אחד מסבירים את גיל החיה, כמה ימים הוא התיישן ומאיפה הגיע.
בזמן שהסטייק על האש מגיעות מנות קטנות. רוסטביף מהשור בציפוי פלפל, עם ירקות כבושים שמנקים את החך. סטייק טרטר קצוץ ביד, המנה האהובה על חוסה עצמו, עם עקצוץ שמעיר את הבשר ולא מחפה עליו. ומנה מסורתית של קסטיליה ולאון, נקניקיית דם עשויה מבקר, שהזכירה לי קצת נקניקיית מרגז פתוחה עם תבשיל חם. אמרתי שם למצלמה שזה אחד הביסים הטובים שאכלתי, ואני עומד מאחורי זה.
הסטייק: פר עבודה בן עשר, 110 ימי יישון
בדלפק היו כמה אפשרויות. לקחתי את היוקרתית שבהן: נתח מפר עבודה (buey) בן עשר שנים, אחרי 110 ימים של יישון יבש. כמעט ארבעה חודשים.
הדבר הראשון שבולט כשהנתח מגיע לשולחן הוא כמה הוא יבש מבפנים. אין שלולית על הצלחת. היישון הארוך הוציא את המים והשאיר את הבשר. הדבר השני הוא הצבע. במבט ראשון תגידו שזה רייר. זה לא בדיוק. זו מידת העשייה הנכונה לבשר כזה, והיא הייתה מדויקת. אי אפשר, וגם לא צריך, לקחת אותו רחוק יותר. מי שרוצה להבין מה קורה לנתח בכל מידת עשייה ימצא את זה במדריך איך לצלות סטייק נכון.
את הביס הראשון לקחתי בלי מלח, כדי להרגיש את הבשר עצמו. ושם הבנתי שאני במקום אחר.
"קצת יותר קשה ללעיסה אבל, וזה אבל גדול, הטעמים פה מתפוצצים בפה." ככה זה יצא לי מול המצלמה, ואני לא אנסה לשפר את המשפט הזה. לעסתי פי שלוש או ארבע מסטייק רגיל, והטעם היה עמוק ועז בהרבה. טעם בשר נקי וחזק, עם נגיעות של אגוזים ושל משהו שמזכיר גבינה מיושנת, שנבנה עם כל לעיסה. כשהוספתי מלח הכל עלה עוד מדרגה. והטעם שנשאר אחרי? היה איתי עוד שעה.
בהגינות, שתי הערות. הראשונה: השומן כאן צהבהב ועם טעם נוכח, ואני באופן אישי פחות אוהב לאכול שומן. מי שכן אוהב יקבל פה חגיגה. השנייה: הסטייק הגיע אלינו לשולחן קר יחסית. בנתח ברמה כזאת, ובמחיר כזה, הייתי מצפה שיגיע חם יותר. זה לא מחק את הטעם, אבל זה פרט שהיה חשוב לי לכתוב. את הסטייק פורסים לרוחב הסיבים ומחלקים כך שכל מי שיושב לשולחן טועם מכל אזור בנתח, ולצדו מגיעים יוקה, בטטה ופלפלים ירוקים.
מה זה פר עבודה (buey), ולמה זה כל הסיפור?
buey בספרדית הוא שור מסורס. פעם אלה היו בהמות העבודה של החקלאות, אלה שמשכו את המחרשה. היום, כמו שאמרו לנו בחווה, בלי הגסטרונומיה כמעט אף אחד לא היה מגדל אותם.
למחרת יצאנו לחווה, בסיור שהוא חלק מהחוויה של לה קופולה. מה שראינו שם הסביר לי את הסטייק טוב יותר מכל תפריט. כ-300 ראשי בקר מעשרה עד חמישה עשר זנים של חצי האי האיברי, חלקם עצומים, עם קרניים שנמתחות כמעט מטר וחצי. כל השוורים מסורסים, ולכן הם רגועים, ואפשר ממש לגשת וללטף. הוותיק בעדר בן 18, והוא כבר לא הולך לשום מקום. הוא חיית המחמד של החווה.
חוסה אמר לנו משפט שנשאר איתי: הוא מנסה ללכוד את האנרגיה שנצברה בחיה לאורך שנים של רווחה ושקט, ולהביא אותה עד לשולחן. ואז סיפר שהם מצלמים כל חיה לפני השחיטה. פעם הראו לו נתח ולצדו 14 תמונות של שוורים, והוא הצביע על אחד מהם. וצדק.
באותו יום ירדנו גם למערות שבהן מייבשים ססינה (cecina), בשר בקר מיובש, טכניקה שלפי חוסה הרומאים כבר עשו לפני יותר מאלפיים שנה. אחרי המלחה וכבישה הבשר נכנס לשנתיים עד ארבע שנים של יישון במערה. תחשבו על שור בן 18 ועוד ארבע שנים במערה: 22 שנים מהלידה ועד הצלחת.
אל קפריצ'ו או לה קופולה: לאן ללכת?
באותו מתחם פועלות שתי מסעדות של חוסה, ומאז שחזרתי זו השאלה ששואלים אותי הכי הרבה. התשובה שלי ברורה: לכו לאל קפריצ'ו.
לה קופולה היא חוויית טעימות ארוכה, עם סיור בחווה ובמרתפים, והיא שקיבלה את המקום הראשון ברשימת 2026. יש בה רגעים יפים באמת: הסיור, העיצוב, העורות שתלויים מעל הראש. אבל מי שבא בשביל סטייק צריך את הקומה למטה. באל קפריצ'ו תגיעו לסטקייה אמיתית, בשר, אש ויין, בלי הסחות דעת. את החוויה המלאה בלה קופולה פירטתי בביקורת נפרדת על לה קופולה.
כמה עולה אל קפריצ'ו ואיך מזמינים?
הזמינו מראש, וכמה שיותר מוקדם, במיוחד אם אתם בונים סביב הארוחה הזאת טיול שלם. ההזמנה נעשית דרך האתר הרשמי של המסעדה או בטלפון. כדאי לבקש כבר בהזמנה לשבת במרתף.
לגבי המחיר: אל תגיעו עם תקציב של ארוחת סטייק רגילה. החשבון שלנו, לשניים ובלי טיפ, יצא באזור 375 יורו. בדלפק יש כמה רמות של נתחים, והנתח שבחרתי, מהפר הוותיק עם 110 ימי היישון, נמצא בצד היקר שלו, אז החשבון שלכם יכול לצאת שונה. שאלו את הצוות על המחיר לפני שאתם בוחרים.
אז שווה לנסוע עד לאון בשביל סטייק?
הגעתי לשם עם שאלה אחת. בשר של בקר בן עשר הוא בשר קשה, וככל שהחיה מתבגרת הוא נעשה קשה יותר. האם חודשים של יישון יכולים לרכך אותו מספיק כדי שנהנה ממנו?
התשובה שקיבלתי בצלחת: לא לגמרי, וזה בדיוק העניין. לועסים יותר, ובתמורה מקבלים טעם שלא פוגשים בסטייק רגיל. חיכיתי לזה שבע שנים, וזה היה שווה כל שנה.
בשר טוב באמת לא ממהר. לא בחווה, לא במרתף ולא בפה. אם אתם מתכננים טיול בצפון ספרד, תכניסו את אל קפריצ'ו למסלול, תזמינו מראש ותבחרו נתח מחיה מבוגרת. ואם אתם רוצים להבין למה, אחרי כל מה שאכלתי ביפן, דווקא כאן אכלתי את הסטייק שאני הכי זוכר, הסברתי את זה במאמר הסטייק הטוב בעולם: ספרד מול יפן.
שאלות נפוצות
איפה נמצאת אל קפריצ'ו? בכפר חימנס דה חמוס (Jiménez de Jamuz) שבמחוז לאון, בקהילה האוטונומית קסטיליה ולאון בצפון מערב ספרד, כ-70 קילומטר דרומית מערבית לעיר לאון. הכתובת: Calle Carrobierzo 28.
כמה זמן נוסעים מסן סבסטיאן לאל קפריצ'ו? לנו זה לקח כארבע וחצי שעות ברכב. אין דרך נוחה להגיע בלי רכב, ומומלץ לישון בסביבה ולא לנהוג בחזרה אחרי הארוחה.
צריך להזמין מקום מראש באל קפריצ'ו? כן. מומלץ להזמין מוקדם ככל האפשר דרך האתר הרשמי של המסעדה או בטלפון, ולוודא שההזמנה היא לבודגה בחימנס דה חמוס ולא למסעדה בעלת שם דומה בעיר לאון.
מי זה חוסה גורדון? חוסה גורדון (José Gordón) הוא הבעלים של אל קפריצ'ו ושל לה קופולה. הוא מגדל בעצמו כ-300 ראשי בקר מזנים איבריים, בעיקר שוורים מסורסים שחיים שנים ארוכות, ומיישן את הבשר במקום.
מה ההבדל בין אל קפריצ'ו ללה קופולה? אל קפריצ'ו היא הסטקייה: בוחרים נתח ואוכלים סטייק. לה קופולה, באותו מתחם, היא חוויית טעימות ארוכה עם סיור בחווה ובמרתפים. מי שבא בשביל סטייק, ההמלצה שלי היא אל קפריצ'ו.
כמה עולה ארוחה באל קפריצ'ו? החשבון שלנו לשניים, באוקטובר 2026 ובלי טיפ, יצא באזור 375 יורו. המחיר תלוי בעיקר בנתח שבוחרים בדלפק, ואנחנו לקחנו נתח מהצד היקר, מפר עבודה בן עשר אחרי 110 ימי יישון. מחירים משתנים, לכן כדאי לשאול את הצוות לפני שבוחרים.
מה כדאי להזמין באל קפריצ'ו? את הסטייק מחיה מבוגרת עם יישון ארוך, זו הסיבה להגיע. לפני כן כדאי לטעום את הטרטר הקצוץ ביד, המנה האהובה על חוסה עצמו.
האם אל קפריצ'ו כשרה? המסעדה לא מותאמת לשומרי כשרות.
עוד על מושגי בשר
הסטייק הטוב בעולם: למה לדעתי הוא נמצא בספרד
"הסטייק הטוב בעולם" הוא לא נתח אחד ולא מסעדה אחת. זו שאלה של פילוסופיה: יש מי שמחפש רכות שנמסה בפה, יש מי…
לה קופולה: הייתי במסעדה שדורגה מספר 1 בעולם בסטייקים, וזו הביקורת הכנה שלי
לה קופולה (La Cúpula de El Capricho) היא מסעדת טעימות של מגדל הבקר והשף חוסה גורדון (José Gordón), במתחם אל קפריצ'ו שבכפר…
קאסה חוליאן בטולוסה: הגריל הקטן שכל חובב סטייק צריך לראות פעם אחת בחיים
אם הייתי לוקח אתכם לרחוב הזה בטולוסה בלי להגיד מילה, לא הייתם מנחשים שיש פה מסעדה. בניין ישן, דלת פשוטה, חלון ראווה…
שווארמה: המדריך המלא לבשר, לשומן, לתבלינים ולסגנונות
שווארמה היא שיטת צלייה שבה מסדרים שכבות של בשר מתובל על שיפוד אנכי שמסתובב מול מקור חום, וחותכים פרוסות דקות מהשכבה החיצונית…
